"הפעם השנייה שנפגשנו עם דינה היתה בארוחת הבוקר,  דינה רצתה לדעת אם אנחנו אוהבים את הקפה בתחילת הארוחה או בסופה - זה היה חדש בשבילנו.
"בסוף הארוחה!", אמרנו, סקרנים לדעת מה עכשיו? דינה נעלמה לפחות מדקה וחזרה עם מיץ תפוזים ולחמים מהבילים.
"אוהבים חביתות?" "כמובן!" ענינו.
כאן התחיל דיון מעמיק שבסופו הבנו שעד היום לא נתנו לחביתה את הכבוד המגיע לה.
אני הזמנתי חביתה עם ירק וגבינת עיזים, לא רציתי להשתגע על הבוקר. יקירי הזמין מקושקשת. מקושקשת נשמעת כמו דרך רגילה לאכול ביצה, אבל לא אצל דינה. דינה הציעה ליקירי ביצה מקושקשת עשויה על עגבניה מרוסקת שטוגנה קלות עליה פוזרו פרוסות פטריות שטוגנו יחד איתה. אל הביצים הטרופות הוספה גבינת כבשים קשה, מגורדת,  ועלים ירוקים של בצל ירוק חתוכים לאורכם.
אני מודה, הדיון עם דינה היה מרתק. מספיק היה לשמוע אותו כדי לשבוע. הדיון היה כל כך מרתק עד שלא הספקתי לשאול אותה מה זה הישוב הגדול שרואים מעל דרום הכנרת.

אתמול בלילה ישבנו על המרפסת וראינו באופק ממש מעל הכנרת רצועת אורות מדהימה שכיסתה את כל האופק. אני חושבת שאלה ישובי הגולן אבל יקירי טוען שאני מדברת שטויות ושאין כל כך הרבה ישובים יהודים בגולן.
קבענו שבבוקר נשאל את דינה. אבל דינה נעלמה לכיוון החביתות.
בינתיים הונחו על השולחן כלים קטנים עם צ'ופרים מגוונים. החלטנו לשמור אותם להמשך הארוחה וקמנו לקחת לעצמנו טעימות משולחן ההגשה שהיה מלא באנטיפסטים וסלטים.
הכל נראה כל כך טוב. לא רצינו להפסיד כלום, אז אני לקחתי קישואים ביוגורט ועגבניות שרי ברוטב בזיליקום, יקירי לקח טבעות חצילים ברוטב שום וחומץ וסלט סלרי עם קוביות בהירות שלא הבנו מה הן.
כשדינה חזרה עם החביתות לא נתנו לה ללכת. רצינו לדעת הכול.
רק על הסחוג הירוק היא לא הסכימה לדבר. נכון, גם על הג'בטה המדהימה היא לא הסכימה לתת אינפורמציה. אבל חוץ מזה, שמענו סודות מקצועיים ממי שנחשב בעיניינו מהיום קרוב משפחה.

זהו, החלטנו, זה בדיוק מה שאנחנו צריכים!!"